אז מפה לשם שנה עברה מאז שפתחתי את הבלוג – מאז שפרסמתי כאן את הפוסט הראשון שקראתי לו "החברה המרגיזה רוצה לגלות לך סודות"
שנה עברה מאז שנולד לי הילד הרביעי – EshetStyle – הבלוג שלי – העיסוק שלי, המחוייבות שלי, העסק שלי, הכיף שלי, המחשבות שלי, המקום הזה שלי – שיצרתי לי ממש בעצמי!
בדיוק כמו ילד – שאחרי שהוא נולד ומצטרף למשפחה את לא מצליחה לראות את החיים שלך בלעדיו – ככה גם עם הבלוג הזה שלי! אני אוהבת אותו בכל ליבי, אולי קצת מכורה אליו ובעיקר לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיו
אז יש כאלה שחוגגים לבלוג יום הולדת בפוסט חגיגי עם עוגה, ואפשר לומר שכאן זה רק היה מתבקש…
אבל לא. היום לא תהיה כאן עוגה. היום אני רוצה לנצל את ה"אירוע" שחלפה לה שנה, כדי לעצור רגע, לסכם ולשתף אותך, בקטנה, באיך היא עברה עליי – השנה הזו.
תהיי מוכנה – זה פוסט אחר, אישי וארוך במיוחד.
אגב, את כל תמונות האוכל בפוסט הזה קיבלתי מהקוראים שלי המקסימים (וכן, זה הזמן לספר שלמרות שאני כותבת בלשון נקבה, יש לי גם קוראים, נאמנים ממין זכר ואני גאה בהם!)
אז בכמה מילים, איך הכל התחיל? את הבלוג פתחתי, אם את זוכרת, במהלך חופשת הלידה השלישית שלי (והאחרונה! כי שלושה ילדים + בלוג, זה מעל ומעבר וכל יום שעובר זה רק מתחדד יותר ויותר ).
החלטתי שבא לי לעשות "סדנת כתיבה". כתיבה מאז ומתמיד עשתה לי טוב. דמיינתי שאמצא את עצמי באיזה לופט ביפו עם כמה אנשים מוזרים סביבי ונדבר על איך כותבים נכון, מעמיק ומרגש…
בסוף, מפה לשם, יצא שהחלטתי לפתוח בלוג. לא ממש ידעתי מי מה מו, אבל נדלקתי מהרעיון ובשניה שמצאתי לו את שם המתאים "EshetStyle" נעשיתי חדורת מטרה! ה"דד ליין" הוצב, הרעיונות מילאו את המחברת והכל זרם בטבעיות ומהר.
במקביל לפתיחת הבלוג הצטרפתי ל"פרלמנט" של יונית צוק (האדירה!) – "קורס מקצועי אודות בלוגים" (ובת'כלס – הרבה יותר מזה!) קורס שלפני הכל נתן לי מסגרת (ואני אוהבת מסגרות ), הכיר לי קבוצה של נשים מקסימות ומפרגנות, לימד אותי קצת מהמון דברים ונתן לי ביטחון להמשיך לרוץ…
בתחילת הקורס (בדיוק לפני שנה) הייתי צריכה לכתוב מה הייתי רוצה שיקרה באמצעות הבלוג – ולשלוח לכל הקבוצה של המון בנות שעדיין לא הכרתי.
בלב ידעתי שמה שהכי הייתי רוצה, זה שהבלוג הזה יהיה אותו שביל שיוביל אותי החוצה מהמקצוע שלי כעורכת דין. אבל חשבתי שזה ישאר ביני לבין עצמי…
כי היה לי קשה לכתוב את זה שחור על גבי לבן. לא יודעת להגיד אם התפדחתי, התביישתי או שחששתי להתבדות… אבל אני זוכרת שכתבתי ומחקתי, כתבתי ומחקתי ובסוף כתבתי ושלחתי! אמרתי "פאק איט" מה יכול להיות?!
מהרגע שפתחתי את הבלוג קיבלתי ברק בעיניים! נפתח בפניי עולם שלם שלא הכרתי – עם כל מיני תחומים מגניבים ו"גמישים", כאלה שאין בהם ספר חוקים כמו שאני רגילה, כאלה שאני יכולה להתבטא בהם הכי בטבעיות, בלי לחשוב יותר מידי – מה שיוצא לי מבפנים. הרגשתי שאני כל כך נהנית ומלאת דרייב שפשוט חייב לצאת מזה משהו טוב!
מצחיק שבסוף דווקא אותה "משאלה" שנשמעה לי יומרנית או ילדותית ובעיקר – רחוקה, התגשמה הרבה יותר מהר ממה שדמיינתי. תוך חודשיים מפתיחת הבלוג הודעתי בעבודה שאני לא חוזרת! זה פתאום היה לי כל כך ברור. עשיתי את זה שלמה, בטוחה ועם הרבה התרגשות ממה שמצפה לי קדימה.
אז נכון, בואי נשים רגע דברים בפרופורציות, "כולה בלוג" כן? זה לא שהקמתי איזה עסק גדול ומשגשג שאני מכניסה ממנו מיליונים וגם לא הפכתי לאיזו מובילת דעת קהל עם תוכנית טלוויזיה, טור בעיתון וכמות קוראים מטורפת (טוב, עברה רק שנה, לאט לאט… )
אבל כן הקמתי משהו יש מאין, שממלא אותי, שמעניין אותי, שמוציא ממני דברים טובים ושעושה אותי שמחה! ועושה רושם שהוא גורם משהו גם לאחרים – מעניין אותם, נותן להם השראה, רעיונות, גורם להם להזדהות, לשמוח, לחשוב, לעשות, לנסות או אולי סתם מעביר להם את הזמן… בקיצור קורה מזה משהו, אפילו קטנטן, גם לאחרים!
אנשים שאני לא מכירה (וכל יום עוד ועוד…) אוהבים לקרוא אותי, כותבים לי הודעות משמחות ואפילו מרגשות, אני מקבלת פניות והזדמנויות עסקיות, פותחים לי דלתות, מזמנים אותי לחוויות חדשות, כותבים עליי בכל מיני מקומות, מאתגרים אותי עם רעיונות – והכל, בזכות הבלוג שלי!
ככה שלסיום השנה הזו אני מרגישה שאני לגמרי יכולה וצריכה לומר לעצמי – אני גאה בך! (כבר דיברנו על זה שאמא שלי לימדה אותי לא לחכות לקבל פרגון מאחרים… נכון?!)
כן, בטח שאני מלאה בתוכניות, רעיונות, שאיפות, יעדים ומטרות – לעצמי, לבלוג שלי ולעסק שלי (ובטח שכמו שאת מכירה אותי, הכל כבר נמצא אצלי ברשימות ) אבל יחד עם זאת, אני גם עוצרת מידי פעם ומזכירה לעצמי שהפעם אני לא רודפת אחרי כלום – הפעם אני כאן, לפני הכל, כדי ליהנות!
טוב, אז אחרי שהשתפכתי… עכשיו כמה משפטים (יותר ממוקדים) על השנה שהיתה –
–זו היתה שנה מלאה בעשייה. עשייה חדשה וסוחפת
–שנה בה הפסקתי לישון יותר מ 5-6 שעות בלילה (כי אני מלאת אנרגיה ורצון לעשות ולכתוב, אז אני יושבת על המחשב ולא שמה לב איך הזמן עףףףף)
–שנה בה כמעט הפסקתי לגמרי לראות טלוויזיה (כי חבל לי לבזבז את הזמן!)
–שנה בה פייסבוק, אינסטגרם ואני הפכנו שלישיה
–שנה בה הבנתי שאפילו אני! יכולה לא להיות מרוכזת 100% במה שאני עושה. כי אני חושבת על עוד מיליון דברים תוך כדי… (רעיון לפוסט, לתמונה, למתכון או פשוט מסתכלת בטלפון…)
–שנה בה למדתי קצת לצלם (אבל הדרך עוד ארוכהההה. מתברר שזה עולם בפני עצמו!)
-שנה בה כולם בבית למדו לשאול אם צילמתי כבר, לפני שהם מושיטים יד לאוכל
–שנה בה הבנתי שכנראה שגם אם אהיה פסל – תמיד אהיה בלחץ להספיק עוד ועוד ולעשות את הכי טוב שאפשר (לגמרי מעייף! אבל זו אני )
–שנה בה החלטתי שעכשיו כשאני עצמאית – פעם בשבוע, קבוע, אני פותחת את היום (אחרי ארגוני ילדים, פיזורים ועניינים…) בריצת בוקר בים (כמו שהייתי עושה לפני שהיו לי ילדים… כי אין סיבה שלא!)
–שנה בה למדתי שכשאני עושה מה שאני אוהבת, אני נהיית יותר נחמדה לאנשים שמסביב ויותר קל לי לפרגן לאחרים
–שנה בה פעם ראשונה בחיי כתבו עליי (ועל הבלוג שלי) בעיתון וברשת!
–שנה בה פעם ראשונה בחיי התארחתי בתוכנית טלויזיה (ואת יודעת, בינינו, זה דווקא הרגיש לי נחמד להיות מול מצלמה )
–שנה בה למדתי לכתוב הצעות מחיר ולהוציא חשבוניות
–שנה בה הבנתי שאשכרה יש דבר כזה לעשות משהו שאוהבים, וזו לגמרי תגלית היסטרית!
-שנה בה צילומים שלי ומתכונים שלי פורסמו בעיתון וגם יצאו לדפוס כחומר מסחרי – וזה מרגש בהחלט! (כאילו, מי בכלל חשב בכיוון הזה לפני נגיד שנה וחצי?)
–שנה בה גיליתי שיש הודעת מייל כיפית ביותר שהכותרת שלה היא "מנוי חדש" – כלומר, עוד מישהו שהכניס כתובת אי מייל ונרשם לבלוג שלי (רמז דק )
–שנה בה זכיתי להמון המון (אלה שכאן, זה רק חלק מהן) תגובות כיפיות, אוהבות ומפרגנות מאנשים שקראו, אהבו, הכינו, ניסו, קנו, סידרו או עשו – בהשראתי! ועוד מצאו את הזמן לספר לי על זה
–שנה בה הבנתי שכל ההודעות האלה והתגובות האלה שקשורות לבלוג שלי גורמות לי תמיד לחייך! ונותנות לי עוד "פוש" קדימה, עוד איתות שאני בדרך הנכונה (כי לפעמים אני צריכה את זה)
–שנה שהבנתי שאין משפט יותר נכון מזה שעשייה מביאה עשייה! פשוט צריך להתחיל לכתוב, לעשות, לנסות ומשם ותוך כדי, מגיעים עוד המון רעיונות, הצעות ופשוט קורים דברים!
–שנה בה למדתי להיות בטוחה בעצמי ובדרך שלי, למרות (או בזכות) הקולות שבדרך שלפעמים טועים, מטעים, שואלים, מציעים, מבטלים…
ולצד כל זה, זו היתה שנה שגרמה לי להרגיש שיצרתי ציפיה. שנוצרה לי מן "תדמית" כלשהי שאני לא תמיד בטוחה שמתיישבת עם המציאות וזה האמת, מעט מלחיץ אותי!
כבר בפוסט הראשון סיפרתי לך שבעלי אומר שלחיות איתי זה לחיות עם מקדם ביטחון. אני לא ממש אוהבת ליצור ציפיות, להיפך, אני יותר אוהבת להנמיך אותן… אפשר גם לקרוא לזה "אוהבת להפתיע" – או פשוט, לא רוצה לאכזב!
ועל אותו עיקרון, אני גם לא רוצה להיות או להיראות מה שאני לא.
אז בגלל שהבלוג הזה הוא אני ואני זה הוא… וכדי שאוכל להמשיך להרגיש בנוח, טבעית, לא להתיימר, לא להתאמץ ופשוט להיות אני!
יש בי צורך כלשהו ליישר איתך רגע קו, לתאם ציפיות ולומר לך שגם אם משום מה נדמה לך שאני כן – אז,
הינה רשימה (חלקית כמובן) של מה שאני לא –
–בחיים לא למדתי בישול או קונדיטוריה
–אני לא אלופה בבישולים – אני פשוט טובה ברעיונות, באילתורים ובמיוחד בהגשה (ובעצם גם בלכתוב על זה )
–מעולם עוד לא יצא לי להכין – בצק של פסטה וגם לא עוגת שמרים (או כתף בקר, קרם ברולה, שוק טלה, קובה ועוד מיליון ואחת דברים…)
–אין לי הרבה סבלנות במטבח. אני הכי אוהבת ללכת על הזריז והפשוט
–אין לי כוח לקרוא מתכון מהתחלה ועד הסוף (אפילו לא את שלי!) אני תמיד מאלתרת
–אמנם קראתי לבלוג שלי EshetStyle אבל זה לא אומר שכולי בסטייל (ממש לא!)
–אני בד"כ קונה בגדים בחנויות הכי פשוטות וזולות (מתה על זה!)
–אני לא מבינה כלום במותגים
–אין לי מלא "זמן פנוי", ת'כלס אין לי בכלל. אני אמנם עצמאית ויש לי "רק את הבלוג" אבל אני לוקחת אותו מאוד ברצינות, אני בוסית אחת הקשות ובעצם לא נותנת לעצמי כמעט אף יום "חופשי" (חייבת לעבוד על זה)
–אני ממש לא האמא הכי טובה בעולם
–אני בטח שלא האמא הכי סבלנית בעולם (יש מצב שהייתי כזו בילד הראשון אבל מאז התקלקלתי לגמרי!)
–הילדים שלי לא תמיד אוהבים לאכול את כל מה שאני מכינה להם (כי אני לא מכינה להם רק ירקות בצורות ולבבות חביתה…)
–הבית שלי הוא לא הבית הכי מסודר בעולם
–וגם אני יכולה למצוא את עצמי פתאום בגינה עם הילדים בלי מגבונים
אז אל תצפי – שלא תתאכזבי
זו אני וזו השנה שהיתה לי
תמשיכי לקרוא אותי, לכתוב לי, ליישם בבית, להיזכר בי מידי פעם תוך כדי עשיה במהלך היום… זה עושה לי שמח בלב!
זהו להיום.
ואם הגעת עד כאן, באמת ששיחקת אותה – ספרי לי בתגובה (פה למטה) מה חשבת על הפוסט הזה, אני סקרנית…
אז StickAround,
ביי בינתיים
טליה