זה טיפ שאני מיישמת בבית באופן קבוע כבר שנים ובעיני הוא אדיר! כמו שאת יודעת אני בעד להיות פרקטית וככל שעוברות השנים וכמות הילדים והמטלות הולכת וגדלה – הצורך בלהיות פרקטית ולמצוא קיצורי דרך רק הולך וגדל…

הילדים שלי, כמו של רובנו, אוהבים פסטה. כן, גם אצלי לפעמים הם אוהבים פסטה בלי כלום, אבל הבן הגדול שלי (7) בד"כ אוהב "פסטה עם רוטב וורוד"

אז כבר הצלחתי להגיע למתכון המדויק שהוא אוהב ולמדתי לטחון לו היטב את הרוטב למרקם חלק שחלילה לא תישאר חתיכת עגבניה (המתכון המלא של הרוטב כאן)

אבל עם כל הכבוד לחמוד, גם כשמתחשק לו פסטה, הוא אוכל מנה אחת ויום למחרת כבר לא בא לו…  ואני לא מוכנה לעמוד ולהכין כל פעם מחדש רוטב בשביל מנה אחת או שתיים של פסטה… ("אמא רעה" שכמוני )

אז מה כן? ואיפה הטיפ? כמו שאת כבר מכירה אותי, מצאתי פתרון פרקטי כדי שכולם יהיו מרוצים – אני מכינה כל פעם כמות גדולה של רוטב, מחלקת לכלים קטנים עם מכסה וכמובן – מקפיאה!

מתי אני מקפיאה?

ממש כמה דקות אחרי שאני מסיימת להכין את הרוטב. אני נותנת לרוטב כעשר דקות להתקרר קלות (לא יותר) ומייד מקפיאה חלק

כן, כשהוא עדיין חם, לא רותח אבל חם. העניין הזה של "לתת לאוכל להתקרר לפני שמכניסים למקרר או למקפיא" כבר מזמן התברר כ"מנהג סבתא שגוי"

באילו כלים?

אני מקפיאה בכלי פלסטיק בינוניים כאלה עם מכסה (מה שכן, אני רוצה לספר לך שקראתי פעם שלא כדאי להקפיא בכלי פלסטיק אוכל מבושל אלא עדיף בכלי זכוכית שרק המכסה שלו מפלסטיק. באותה נשימה, אני חייבת להודות בבושה שלא עשיתי כלום עם האינפורמציה הזו והמשכתי להקפיא בכלי פלסטיק )

הכמויות שאני מקפיאה מספיקות בד"כ ל-2-3 מנות בינוניות

 הקפאה לקטנטנים – מצחיק, כשרק פתחתי את הבלוג (לפני כמעט שנתיים!) ורציתי לכתוב לך על הטיפ הזה… הייתי אז מקפיאה את הרוטב בתבנית של קוביות קרח. כי הילדים היו קטנים יותר מה שאומר שהכמויות שאכלו היו קטנות ממש, והספיקו לי 2 קוביות קרח למנת פסטה

אז אם יש לך ילדים קטנטנים, את לגמרי יכולה להקפיא את הרוטב בתבניות של קרח או בתבנית סיליקון של מאפינס קטנטנים (כמו אלה שאני עושה בהן את הגלידוניות או השוקולדים הקפואים)

ומה לגבי הטעם? ואיך מפשירים?

אל דאגה – ההקפאה לגמרי לא מקלקלת את הטעם! ברגע שהרוטב מופשר ומחומם הוא מרגיש כאילו שהרגע הכנתי אותו לראשונה – מ ב ט י ח ה

ואיך אני מפשירה? בד"כ אני פשוט מוציאה מהמקפיא את הכלי נותנת לו לנוח עשר דקות על השיש. מחממת מחבת, והופכת את הרוטב פנימה (הוא מחליק בצ'יק), על אש נמוכה אני נותנת לו לאט לאט להפשיר על המחבת וכשהוא כבר מבעבע, אני רק מוסיפה את הפסטה (או עוד שמנת עם צריך) ומקפיצה כמה דקות…

עוד אפשרות להפשרה – זה להכניס את הרוטב עם הכלי לדקה שתיים ישר למיקרו (בהנחה שזה כלי שמתאים למיקרו). אני עוושה את זה לפעמים. לילדים זה סבבה ועדיין, הכי טעים זה להעביר למחבת (גם מהמיקרו) ולערבב את הפסטה עם הרוטב במחבת ואז זה באמת מרגיש טרי טרי

וכמו שסיפרתי לך במתכון של הרוטב, אני גם משתמשת ברוטב הזה כרוטב לפיצות שאני (רק) מידי פעם מכינה בעצמי וכמובן משתמשת בו המון כדי לאלתר לנו (המבוגרים) כל מיני מנות פסטה מושלמות (כמו למשל פסטה פירות ים פיקנטית) ממש בכמה דקות!

זהו. בקיצור, מציעה לך לאמץ ()

ואם כבר דיברנו על טיפ פרקטי בגזרת האוכל לילדים, מזכירה לך גם את הטיפ הזה על שניצלים (שכל מי שמיישמת אותו, גם הסקפטית שבסקפטיות חוזרת לעדכן שזה פשוט אדיר!)