לא משנה מה הסטאטוס שלי (בין אם אני אמא עובדת ובין אם אני אמא בחופשת לידה, ובכלל גם לפני שנהייתי אמא…), אני מרגישה שמגיע לי זמן איכות לעצמי!

להיות אמא עובדת זה לא פשוט. זה ברור. זה ידוע. זה לא חדש וכולנו מרגישות כך…וכל ילד נוסף שמגיע עלינו לטובה, איך נאמר, רק ממחיש את זה יותר (אגב, גם להיות אמא לא עובדת זה לא פשוט, ולפעמים אפילו יותר…)

בכל מקרה, יש משהו בכל הסיטואציה הזו, של אמא עובדת, שמרגיש קצת כמו lose-lose situation, כי בעבודה אף פעם לא יהיו מרוצים באמת – לא משנה כמה את משקיעה, תמיד ירצו עוד, ומצד שני גם בבית תמיד יהיו תלונות (בעיקר מהקטנים), טוב נו אני לא צריכה לספר לך…(ואם עוד אין לך ילדים, את עוד תדעי על מה אני מדברת… ובינתיים תפרגני לעצמך כמה שאפשר!!)

אבל לא זה מה שרצית לומר. את זה באמת כולנו מכירות, שומעות בכל מקום ומזדהות…

מה שכן רציתי, זה פשוט לתת לך טיפ – מכל הלב – שאני מבקשת שתאמצי בשתי ידיים. גם אם את מאלה שלא יודעות לשחרר או לא יודעות לבקש או לא יודעות לקבל (תאמיני לי, אני גם וגם וגם!) – תבטיחי לי שתאמצי! כי אני, למרות כל התכונות ה"מופלאות" האלו שלי, לפחות בקטע הזה (של לפרגן לעצמי) למדתי להשתחרר… 

אני אמנם כרגע בחופשת לידה…(אגב, עסוקה מתמיד, והרבה בזכות הבלוג האהוב הזה שלי ♥) אבל לפני זה, הייתי בסטאטוס "אמא עובדת לשניים" (ולא רחוק היום שאחזור להיות "אמא עובדת לשלושה"…), ויום אחד בשבוע, ויהי מה, הייתי מקדישה לעצמי ועושה לי יום ארוך של כיף.

בטח גם לך יש את היום-יומיים (או במקרה הקשה שלושה) הארוכים בעבודה. מהימים האלה שאת נשארת עד מאוחר בעבודה, סוגרת קצוות, מנסה לאפס או לפחות לקדם את כל הדברים שלא הספקת, וכמובן באותו יום את לא אוספת את הילדים ומגיעה הביתה מאוחר.

אז מה אני אומרת? אני אומרת קחי את היום הארוך הזה בשתי ידיים ותמנפי אותו!

פעם בשבוע, קבוע, הייתי יוצאת בבוקר מהבית לעבודה, מפזרת את הילדים בדרך בגנים, ופוגשת אותם בפעם הבאה רק למחרת. זה היה יום הכיף השבועי שלי. הייתי מחכה לו, ובתחילת כל שבוע הייתי משריינת יומנים עם בעלי, עם הבייביסיטר ועם מי שצריך כדי שהיום הזה חלילה לא יתפספס.

אחרי שסגרתי קצוות בעבודה (טוב אי אפשר להיות גרידית, זה תמיד היה יחד עם אחד הימים הארוכים בעבודה…), הייתי יורדת לי מהמשרד ולשם שינוי צועדת לי לאוטו בקצב שמאפשר לי לנשום. אפילו יכולה לעצור לשיחה קצרה אם מישהו בדיוק עובר (ולא להוריד את הראש כאילו לא ראיתי כי אין לי שנייה מיותרת). כי לשם שינוי, היום אני לא ממהרת לאסוף אף אחד לשום מקום!!

מהעבודה הייתי ממשיכה בד"כ לשיעור יוגה (זה אחד הכיפים הגדולים שלי, אבל כל אחת כמובן והכיף שלה…) ומשם (אל דאגה, אחרי מקלחת בסטודיו ליוגה, טוב, רק אם הזעתי ) הייתי ממשיכה לדייט עם חברה או חברות! ואולי בין לבין אפילו הייתי מצליחה לגנוב איזו רכישה קטנה, של בגד או אקססורי, באיזו חנות על הדרך, שבכלל הייתה נותנת לי עוד בוסט של אדרנלין.

ממש ככה. ממש בכיף. בלי שום רגשות אשם. באהבה ושמחה גדולה. ומגיעה הביתה ב-12 בלילה עייפה אך מאוד מרוצה!!

זה פשוט חובה! אז אם אין לך יום כזה, תעשי שיהיה! את לא תשכחי לי את הטיפ הזה – אני מבטיחה.

גם אם המחשבות הראשונות שעולות לך עכשיו הן: "הלוואי! אבל אצלי אין מצב! לי אין עזרה, זה ילד ראשון, רק אני יודעת איך להתנהל איתו" וכו' וכו'… – במילה אחת – ש ח ר ר י!!

תאמיני לי שגם אם יש לך ילד ראשון, שאת חושבת שאין סיכוי שיוכל להסתדר בלעדיך, כי "רק את" הרי יודעת איך ומה… וגם אם אין לך עזרה מהמשפחה… או אם יש לך שלושה ילדים ונראה לך שבחיים הבעל / הבייביסיטר / אמא שלך או מי שלא יהיה יצליחו להסתדר עם כולם, וגם אם יש לך עוד מיליון תירוצים – מבטיחה לך שיהיה בסדר! ואני מדברת מניסיון. כי בינינו (בלי שישמעו), אולי לך קשה לקבל את זה (לפחות לי היה בהתחלה…) אבל הבית והילדים יכולים להתנהל, ואפילו מצוין, יום אחד בלעדיך.

פשוט תחליטי! ואז – כמו שאת יודעת לארגן כל דבר אחר, תארגני את כל מה שצריך מסביב כדי שזה יתאפשר – וזה פשוט יקרה. זו תהיה עובדה מוגמרת. הרגל קבוע. כמו פגישה חשובה. כמו יום ארוך בעבודה. נ ק ו ד ה.

מבטיחה לך כמה תוצאות בטוחות –

את תיהני בטירוף!

גם אם תחזרי עייפה, תרגישי מלאה באנרגיה

הילדים יקומו בבוקר לבביים ואוהבים מתמיד, כאילו לא היית בבית שבוע. וזה יעשה לך טוב (וגם להם)

אם הבעל הוא זה שנשאר עם הילדים – הוא ירגיש מבסוט מעצמו עד הגג, כי גם הוא לא האמין, אבל הכל עבר חלק והוא אפילו ממש נהנה

אגב, גם היום כשאני בחופשת לידה אני מרגישה שמגיע לי זמן איכות, ואני דואגת לתת אותו לעצמי, אם זה בבוקר לבד בלי הקטן פעם בשבוע, או אם זה באחה"צ לבד בלי כולם.

רק לאחרונה, עשיתי לי אחה"צ של כיף בסדנת בישול תאילנדי – שעוד אכתוב עליה בהמשך חוויות ומתכונים (מייד אחרי שאסיים ליישם את כל המתכונים בבית…)

וברגעים אלה ממש (בתמונה פה למטה), הלכתי עוד צעד קדימה בפרגון לעצמי ונסעתי לי ברצלונה לסופ"ש של כיף, עם חברה טובה טובה!! כי הכי מגיע לנו "לה בוקריה", אתמול  – חמש דקות אחרי שהנחנו את המזוודות במלון…

ועוד אחת, להשלים את החוויה…

אז לפני סיום, אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה בתודה ובאהבה גדולה –

לחברה טובה – שנתנה לי יום אחד את הרעיון הזה של היום הארוך לעצמי. רק שמאז, אני כהרגלי מיישמת במשמעת שיא! והיא בכלל כבר שכחה…. אז כאן ועכשיו אני רוצה להזכיר לה לחזור ומהר ליישם את המנהג המדהים הזה שאימצתי לי רק בזכותה, כי הכי מגיע לה 

ולבעלי היקר – שיותר מכולם, ויותר מעצמי, מפרגן ומטיף לי לפרגן לעצמי (טוב, בין היתר כי גם הוא אוהב לפרגן לעצמו כן?! אין מה לעשות, החצי הפולני (או הגרמני, תלוי את מי שואלים..) חייב למהול את המחמאה ).

נכון שהשתכנעת?! וברור שאת מאמצת?!

אז ספרי לי בתגובה. ואם את נהנית לקרוא אותי, ועדיין לא נרשמת לבלוג שלי – קחי עוד שנייה ותכניסי כתובת e-mail פה למטה, כדי שתקבלי הודעה למייל כל פעם שאני כותבת משהו חדש.. וככה גם אני אדע שאת נהנית

אז – Stick Around

ביי בינתיים

טליה