אז היום אני ממשיכה עם עוד 3 פריטים ברשימת האקססוריז השימושיים שלי במטבח (אל דאגה יהיו עוד!) אותה רשימה שהתחלתי לפני שבועיים (או בעצם יותר, כי הסופגניות הפריעו לי בדרך…) תזכורת – אני מדברת על האביזרים הבסיסיים, הפרקטיים והיום יומיים במטבח שלי, שמשדרגים לי את החוויה והופכים לי אותה לקלה וכיפית. אם במקרה פספסת את החלק הראשון, זה חמור! סתם. את מוזמנת להציץ כאן ולהתעדכן…

אז מה יהיה פה היום?

עוד שלושה אקססוריז בסיסיים במטבח שלי

מתכונים בסטייל פסים (להיום שניים, בהמשך יגיעו עוד..) 1. זוקיני מפוספס 2. נשנושי חלומי בפסים – שתי מנות פתיחה מדליקות וטעימות, שכל מה שצריך לעשות זה לשים על מחבת פסים – סה טו! (יש לינקים גם בסוף, אחרי שתסיימי לקרוא…)

התחלתי –

1. מגרסת מלח (מלחיית מלח גרוס) – אני לא מדברת על מלחיית מלח גרוס שקונים בסופר בעמדת התבלינים, אלא על כזו שקונים ריקה באחת מחנויות כלי הבית (הקטנות ברחוב, או באחת מהרשתות שהזכרתי בעבר כמו DOMO, Spices The Cook Store, וכו'…). אני ממלאת אותה בעצמי כל פעם בבית במלח גס (על אותו רעיון של השפריצר שמן זית מהחלק הראשון). יש לי שתיים איכותיות של Arcosteel, אחת נשארת קבוע בפינת האוכל והשנייה במגירת התבלינים שתהיה לי לבישול (ככה שעד שאני כבר מתיישבת סוף סוף לאכול, אין את הקטע הזה שאני מתחילה לחפש איפה שמתי את המלחייה ואז צריכה לקום שוב… מכירה?)

למה בעצם? לפני הכל ובעיקר, כדי שלא תתפתי להשתמש במלח שולחן הדק והרגיל. ואם את מאלה שעדיין ממליחות איתו הכל – יקירתי, זה הזמן לעשות שינוי והיה כדאי אתמול. כי זה באמת הדבר הקטן שעושה את ההבדל, אז אנא!

למה לא את מלחיות המלח הגרוס שקונים בסופר?  נתחיל מהסיבה הפשוטה שהמלחייה שלי יותר בסטייל , ככה שהיא גם יותר יפה במטבח וגם אפשר לשים אותה על שולחן האוכל כשיש אורחים וצריך עוד מלחייה  נמשיך בזה, שבעיני "מלחיות הסופר" פחות טובות, המלח נתקע, כי הסכינים לא מספיק חזקות…  ואם את בקטע של לחסוך, זה גם לא חוסך. המלחייה שלי הריקה, עולה בערך 50 ש"ח והיא לכמה שנים טובות… אני ממלאת בה מלח גס רגיל שאני קונה בסופר (זה שמגיע בשקית נייר, כמו הסוכר, נקרא "מלח מטבח" ועולה בערך 2 ש"ח לקילו. אז תעשי חישוב…). ברור, אני יודעת שיש היום מיליון סוגים של מלח: וורוד, אפור, אטלנטי, מההרים, הנהרות או מהקאריביים… ועם זאת, אני בכל אופן, עדיין מסתפקת במלח הזול והרגיל. אגב, כדי שלא תגידי שאני לא נותנת את התמונה המלאה, חייבת לציין שהקטע של מילוי המלחייה הזו שלי יכול טיפונת להרגיז, אז יש לי טיפ למילוי בדרך יחסית נוחה – חפשי את הטיפ שלי כאן.

אה ועוד סיבה אחרונה (לטובת המלחייה שלי) – במלחייה הזו, אם את צריכה פעם לגרוס תבלינים אחרים (למשל פלפל שחור, פלפל אדום או זרעוני שומר.. מי יודע, אולי איזה יום… ) – את יכולה פשוט למלא בה כל מה שבא לך ולגרוס…

ויודעת מה? אם אחרי כל ההסבר הזה עדיין זורם לך יותר עם מלחיית המלח הגרוס מהסופר, גם בסדר. העיקר שנסגור על זה, שמלח גרוס יהיה ברירת המחדל שלך בבית! (כי, כמו שבחלק הראשון, הייתה את "סכין החומוסיות", זוכרת? אז מלחיית מלח שולחן (רגיל ודק), היא קצת כמו "מלחיית החומוסיות", אם את מבינה למה אני מתכוונת…)

לעומת זאת, אם תהית למה לא להשתמש במלח גס בשלמותו, אני איתך! רק לחדד את ההבדל בין מלח גס למלח גרוס – מלח גס זה גרגירי מלח שלמים די גדולים. זה המלח שאני ממלאת בתוך המלחייה (זו מלמעלה), ואז המלחייה גורסת את הגרגירים ועושה מהם מלח גרוס. פשוט שלא תחשבי שאני סתם אומרת פעם ככה ופעם ככה… מדהים כמה אני יכולה לקשקש רק על מלח אה?! האמת, שהפעם הפתעתי גם את עצמי . אז לענייננו, בהמון מנות, כמו שכבר ראית במתכונים שנתתי עד עכשיו, אני משתמשת במלח גס (ולא גרוס), וזה מביא אותי לאקססורי הבא (והאהוב עליי כל כך!)

2. זוג צנצנות קטנות למלח גס (שלם) ולפלפל גרוס – אני מתה על הצנצנות שלי!! אצלי הן מונחות קבוע במגירת התבלינים חצי פתוחות, ככה שהמלח והפלפל יהיו לי ב"שלוף". יש לי fetish קשה לצנצנות קטנות ואני ממש מחזיקה את עצמי לא לקנות שלא לצורך. אבל השתיים האלה הן תמיד בפעולה. 

איזה  ולמה? שלושה דברים חשובים בכדי להשיג את המטרה:  שלצנצנת יהיה מכסה שנסגר כמו בתמונה ולא בהברגה, ככה שאפשר לסגור אותה, אבל לא ממש, ואז לפתוח אותה רק ביד אחת;  שהצנצנת תהיה קטנה ונמוכה שלא תתפוס הרבה מקום במגירה (שגם ככה אצלי, יש בה ריבים מי תופס מקום יותר קדימה), אבל מצד שני;  וזה הכי חשוב – שיהיה לצנצנת פתח עליון מספיק רחב ככה שתוכלי להכניס את האצבעות בנוח ולשלוף את הגרגירים של המלח תוך כדי בישול, באותה יד אחת שפתחת אותה, ומבלי שתצטרכי להוציא אותה מהמגירה, כי זה כל הרעיון! קיצר, שתהיה צנצנת נמוכה ושמנה ועם זאת עדיין חתיכה 

מכינה אותך – טיפה נוסטלגיה – קצת מביך לספר, ובכל זאת… את 2 הצנצנות שלי קניתי בלונדון בחנות של ג'יימי אוליבר ("השף העירום" למי שלא מכירה. באמת שגם אני לא הכרתי…) ונסחבתי איתן כל היום ב"קמדן מרקט". שוב על אותו רעיון של סיפור השפריצר בחנות בפריז מהפעם הקודמת…פשוט התחשק לי לקנות משהו בחנות, לא חשוב מה, שיהיה לא גדול או יקר מידי… ואז, כשחזרתי לארץ ראיתי שיש פה בדיוק כאלה צנצנות בכל חנות שניה. על זה נאמר, יצאתי מעט סתומה (אבל לפחות עם מזכרת ). בכל מקרה, ככה אני יכולה לתבל עם היד ואני מתה על זה. וכמו עם הסכין (מהחלק הראשון), ברגע שיש לך את הצנצנת ואת שולפת עם האצבעות, את מייד מקבלת את התנועה והטאץ' של שף (וגם לומדת להרגיש את הכמויות) וזה לכשעצמו, כבר משדרג גם את החוויה וגם את הטעם! 

ועוד תמונה במבט מלמעלה כדי לראות את גודל הפתח העליון…

אגב, זה לא שזרקתי את המלחייה הגדולה והפשוטה של מלח שולחן רגיל ודק, גם היא קיימת אצלי והיא בשימוש, מתי אני משתמשת במלח שולחן? למשל בסלט קצוץ דק דק (כדי שהמלח ישתלב עם המרקם הדקיק של הסלט), וגם בכל פעם שאני ממליחה לפני/במהלך הבישול עצמו. כלומר במקרה שהמלח בכל מקרה משתלב בתוך האוכל ונמס מהחום כמו (מרקים/קציצות/תבשילים). בכל שאר המקרים – מלח גס/גרוס הוא הכתובת (למשל, כשאני ממליחה מלמעלה מנות שנכנסות לתנור על נייר אפיה או על הרשת (כמו פרוסות החציל הקלוי שלי), מנות קרות או מנות חמות לפני שאני מגישה אותן).

וידוי קטן, עד היום לא יצא לי לקרוא את "הכללים המקצועיים" בעניין המלח והיו לי את הכללים שלי…פשוט עשיתי מה שנראה לי (טוב, כמו בד"כ…). הפעם, רציתי רק לוודא שאני לא כותבת לך טעות נחרצת (עם כל הכבוד לכללים שלי, כן?! רושפלד אני עדיין לא…), אז קראתי קצת וגיליתי שגם כששמים מלח במים שרוצים שירתחו (כמו למשל לפסטה) כדאי לשים מלח גס כי הוא מתמוסס יותר לאט וככה דווקא תורם לרתיחת המים בזריזות. האמת, נשמע הגיוני. ובכל זאת, מודה שהייתי עושה הפוך עד היום…

3. ואחרונה חביבה, גברת עם פסים – מחבת פסים – אני יודעת שאני על כל דבר אומרת חובה, אבל זה באמת, ממש חיוני!! קשה לי להאמין, אבל אם במקרה עדיין אין לך, ואת רוצה לקחת מפה דבר אחד – זה הדבר! זו המחבת הכי שימושית אצלי במטבח. למה בעצם? שתי סיבות:  היא מאפשרת טיגון בכלל בלי שמן (בעצם זה כבר לא נקרא טיגון. טוב נו, העיקר שהבנת אותי…) או רק עם שפריץ קטן של שמן זית בשביל הטעם (ברור שבשפריצר המהולל שלי מהחלק הראשון בסדרת האקססוריז); ו- היא נותנת טקסטורה מדהימה של פסים – שמוסיפה ליופי וגם לטעם (כמו של "על האש", רק בלי האש…). איזו לקנות? לי הייתה פעם אחת "אמיתית" מברזל יצוק, כבדה, שקיבלתי מתנה מאמא שלי (אחרת אין מצב שהייתי משקיעה ככה בעצמי), ואחרי בערך 10 שנים החלטתי שהספיק לה… נפרדנו לשלום (אני והמחבת. כשחושבים על זה, אז בעצם בסוף רק הכנתי אותה לזריקה אבל לא באמת זרקתי… והיא עד היום עדיין אצלי למטה במגירה… קשיי פרידה). בכל מקרה, קניתי לי חדשה. הפעם התקמצנתי, אז הסתפקתי באחת קלה וזולה יותר, מאלומיניום מצופה, של חברת Laguiole (עלתה לי בערך 250-300 ש"ח) ואני ממש מבסוטה ממנה! יש מיליון חברות ומיליון סוגים… מבחינתי, מה שהיה חשוב, זה שתהיה בגודל בינוני, שמתאים ליום יום ולאחסון נוח, שתהיה בטווח אמצע של המחירים וכמובן שתהיה עם פסים .

אז מה אני מכינה עליה? מה לא? באמת. אפשר הכל! את רק צריכה להניח על מחבת פסים והכל יוצא טעים! נסי ותראי.

ולסיום כמובטח – שתי מנות בסטייל פסים –  זוקיני מפוספס ו- נשנושי חלומי בפסים

זהו להפעם. אגב, בלי קשר לכלום, את הטיפ שלי על גי'נג'ר טרי את מכירה? מציעה לך להיכנס מידי פעם פה בבלוג ל-"טיפים בסטייל" ולחפש את הטיפ החדש…

נהנית לקרוא? לקחת רעיון? קנית אקססורי חדש למטבח? ספרי לי בתגובה פה למטה (זה משמח אותי )

אז Stick Around,

ביי בינתיים

טליה