כשאני עורכת שולחן לאורחים חשוב לי מאוד שהסכו"ם יהיה כמה שאפשר מבריק ויפה בלי כתמים כאלה של מים שהתייבשו (אולי זו רק אני… אבל יש מצב שעכשיו גם את נדבקת )
אז שניה לפני הטיפ עצמו, סיפורון קצר על מאיפה באה השריטה הזו שלי עם הסכו"ם?
בעצם יש פה שתי אפשרויות:
אפשרות 1 – אם עבדת פעם כמלצרית כמוני, בטח את גם זוכרת את "עמדת הפילוש"… הייתי יושבת יחד עם אחד הטבחים, כשלידי "פיילה" גדולה של סכו"ם שהרגע עברו "מקלחת של אדים חמים", ועם מפית בד עוברת אחד אחד ומפלשת, ותוך כדי מקשקשת עם הטבח ות'כלס, לגמרי נהנית!
אפשרות 2 – כשאמא שלי היתה מארחת, היא היתה מבקשת ממני לעבור על כל הסכו"ם שהיא ערכה על השולחן (לפני שמגיעים האורחים) ולוודא שעל אף אחד מהם אין כתמים. וזכורה לי פעם אחת (טוב בעצם, אולי פעמיים) כשהתיישבנו לאכול עם האורחים, שאמא שלי הגניבה אליי מבט רבע מחויך ושלושת-רבע רציני, כזה שרק היא ואני הבחנו בו… ובהזזת עיניים בלבד, היא הראתה לי את הכתם על הסכין שלה. אז יש מצב שגם זה, איך לומר, הספיק לי כדי להעמיק את השריטה
בקיצור, מה הטיפ?
כשיש לי אורחים, לפני שאני מתחילה לערוך שולחן, אני מכניסה את כל הסכו"ם הפוך לתוך כוס גדולה (או שתיים תלוי בכמות)
ממלאת את הכוס עם הסכום במעט מים רותחים (רק שימי לב שהכוס יציבה כדי שלא תיפול, ואם לא, אז תפצלי לשתי כוסות או שתוסיפי עוד מים)
ואז אני מוציאה את הסכו"ם אחד אחד ובזריזות מפלשת, כלומר – מנגבת חזק עם מגבת מטבח (כזו מבד, שלא מורידה סיבים)
האדים החמים שנוצרים על הסכו"ם (בגלל המים הרותחים) ומנוגבים מייד, בד"כ מעלימים את כל הכתמים (ואם יש כאלה ממש סרבנים, אני פשוט מחליפה באחר…)
ואגב, אותו דבר, אני עושה גם עם הכוסות שאני מסדרת על השולחן – אני ממלאת כוס אחת במעט מים רותחים, מסובבת קצת את המים בכוס ככה שיגיעו לכמה שיותר אזורים, שופכת את המים לכוס הבאה ומהר מפלשת עם מפית בד את הכוס שנותרה רק עם האדים. כך אני מעבירה את המים החמים מכוס לכוס ובאחרונה שופכת (ואם המים התקררו בין כוס לכוס, אני שופכת אותם ומחליפה במים רותחים)
כן נו, מודה שתשומת הלב שלי לדברים הקטנים לעיתים גובלת בהפרעה קלה
אז בקיצור, אם גם את שמה לב לקטנות… מציעה לך לאמץ ()
ואם כבר דיברנו על סכו"ם – מזכירה לך רעיון חמוד ופשוט לעריכת השולחן –
