טוב למרות הכותרת, זה לא בדיוק פוסט על תאילנד… משם לצערי לא חזרתי לאחרונה (לפני שנה וחצי נחשב לאחרונה?) אבל זה קרוב. סדנת בישול תאילנדי שהייתי בה לא מזמן, והבטחתי שאעדכן בחוויות ומתכונים, זוכרת? זה היה במסגרת זמן איכות לעצמי שעשיתי לי אחה"צ באמצע השבוע (גם אני מאמצת את הטיפים שלי . אם פספסת את הפוסט על זמן איכות לעצמי, תציצי כאן ותאמצי גם. חייבת!).

כמי שאוהבת את המטבח, מוזר שיחסית לא יצא להיות בהרבה סדנאות בישול. כמה בודדות. הסדנה הזו הייתה של השפית המקסימה סוואלי אלדר. תאילנדית אמיתית, שעלתה לארץ לפני הרבה שנים… היא זו שפתחה את המסעדה התאילנדית הראשונה בישראל – מסעדת שנגרילה. זוכרת?? הכי נוסטלגיה.

למה דווקא לסדנת אוכל תאילנדי? בגדול, אני מאוד אוהבת את הטעמים האסיאתיים (אגב, בהכי בסיסי, סויה נגיד, זה משהו שבעיני הופך גם סתם עוף עם אורז ואפונה לממש טעים). מה שכן, אוכל תאילנדי כזה "אסלי", כמו שהיה בסדנה, לא ממש הכרתי. אבל מתברר שהמנות שהכנו הן מנות מוכרות וידועות בתאילנד (וגם במסעדת הבית התאילנדי, שזה תכלס יותר נגיש…)

אם נתחיל מהסוף – מאוד נהניתי! ממש היה לי כיף. חזרתי הביתה כאילו שחזרתי מבילוי (טוב כן, ברור שגם שתיתי לא מעט יין…)

אז מה יהיה כאן היום? 1. כמה הגיגים שרציתי לשתף מהסדנה כחוויה (שכשאני חושבת על זה… נכונים לא רק לסדנאות בישול) 2. שני מתכונים של המנות שהכי אהבתי וכבר ניסיתי פעמיים בבית ויצא טעים ♥ גאי קה פאו – מנה של עוף מוקפץ וירקות שמוגשת עם אורז וביצת עין מעל, משהו מדליק! ♥ מרק טום-יאם – מרק שנחשב חריף חמוץ, עם עוף וירקות (ואם תרצי, גם חלב קוקוס, ואז הוא פחות חריף…)

ורק עוד מילה לגבי המתכונים – הבשורות הטובות, הם באמת קלים וכל אחת יכולה, וגם, יש מלא מקום לשינויים ואין מקום לטעויות (כלומר יש. טוב, את מבינה למה אני מתכוונת…). בגדול מתברר שבאוכל התאילנדי, די הכל הולך! הבשורות הפחות, אין מה לעשות, כדי להגיע לטעמים תאילנדיים אמיתיים, את חייבת להצטייד מבעוד מועד בלא מעט רכיבים שאין לך בבית, כאלה שאת חלקם לא מוצאים בסופר (גם לא באגף הזה שיש בו סויה ואצות…) אלא צריך ממש ללכת למכולת הסינית, אם את מכירה, או חנות אחרת בסגנון… (קבלי בינתיים תמונה לטעימה…)

התחלתי, הגיגים ותובנות – 

לא כדאי להגיע לסדנת בישול רעבה. אני הגעתי מורעבת. טעות קשה. כל החיים אמא שלי אמרה לי לא להגיע למקומות רעבה… אבל אני, לא לומדת. מה שקרה, זה שברגע שסיימנו להכין את המנה הראשונה, פשוט התיישבתי לאכול בכיף עם כוס יין, ומרוב שנהניתי, איבדתי ריכוז ורק בביס האחרון נזכרתי שבעצם באתי ללמוד ולא לשבת לאכול, ככה שפספסתי דבר או שניים בדרך…

מספיק לצאת עם משהו אחד או שניים. אולי זו רק אני, אבל ברגע שאני מגיעה למקום חדש, בטח כדי ללמוד, אני מתחילה איזה דו שיח עם עצמי אם היה שווה לבוא או לא. כן נו, אני מאלה שמעט אוכלות לעצמן את הראש, ככה ביני לביני. בכל מקרה, אם נחזור לסדנאות בישול, אז שמתי לב (בסדנאות שהייתי עד כה…) שבסופו של דבר, לא צריך לאהוב את כל המנות, ואפילו לא בהכרח צריך שתהיה מנה שממש אאמץ הביתה. מספיק לקחת טיפ אחד או להכיר איזה אביזר מטבח או רוטב חדש שמעכשיו אשתמש בו – שכבר היה שווה לבוא!

 אני אימצתי שני רטבים חדשים למטבח שלי: 1. סויה מתוקה – בכלל לא ידעתי שיש כזה דבר. זה משהו בין סויה לבין טריאקי. מאוד סמיכה ומאוד דומיננטית | 2. רוטב דגים – זה רוטב עם ריח זוועתי אבל שנותן טעם תאילנדי טעים, דומיננטי וייחודי. כזה שאי אפשר להשיג נגיד רק עם סויה וג'ינג'ר. או כמו שהשפית, סוואלי, אמרה יותר בעדינות על הרוטב – "it tastes better than it smells" (טוב נו, עדינות בלהביע את עצמי אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי. אני יותר בקטע של להגיד בדיוק מה שאני חושבת…) בקיצור, שני הרטבים האלה, מייד מקפיצים כל מנה – ואת כבר יכולה להגיד שאת יודעת לבשל תאילנדי . צילמתי לך את הרטבים (פה למעלה ולמטה), ולגבי הרוטב דגים, גם אני תהיתי, אבל למרות שכתוב oyster, זה לא רוטב צדפות, זה רק שם המותג. מתחת כתוב fish souce, אז כשאת קונה שימי ♥).

שני אלה, נוספו אצלי מאז למגירת התבלינים, לצד חבריהם האסיאתיים כמו הסויה הרגילה והשמן סומסום (בקרוב אגב, אתחיל לכתוב פה בבלוג רשימות של כל מיני דברים חיוניים, נגיד במטבח שלי במגירת התבלינים או במקרר. אז חכי בסבלנות… ואם את לא רוצה לפספס – תרשמי לבלוג שלי פה למטה כדי לקבל עידכונים). בכל מקרה, בשני "התאילנדיים החדשים שלי" כבר השתמשתי כמה פעמים ולא רק כדי להכין את המתכונים שאני תיכף נותנת לך. אז אם את אוהבת טעמים אסיאתיים, מומלץ שיהיה לך בבית ()

 אני מעדיפה סדנאות בישול לא מעשיות. הסבר קצר למי שלא מכירה, יש סדנאות לא מעשיות – שזה אומר שאת רק מגיעה יושבת להנאתך, מסתכלת, לומדת וכותבת (טוב לפחות אני. תמיד הייתי מהחרשניות שכותבות כל מילה…) ובסוף כמובן אוכלת. ויש סדנאות מעשיות – שזה אותו דבר רק שבין לבין את גם מבשלת בעצמך יחד עם שאר המשתתפים. אז למה אני בעד הסוג הראשון? בעיקר כי בסופו של דבר כדי לחזור עם מתכונים מדויקים, בדיוק כמו שהשף מכין, אני צריכה לשבת ולהתרכז. כי אין על מראה עיניים… והשף, כמו שף, חייב תמיד לחרוג מהמתכון, פה להוסיף עוד איזה שפריץ של רוטב, ושם עוד איזה כף, וזה בדיוק הדבר הקטן, שלא כתוב במתכון ובסופו של דבר עושה את המנה. טוב וגם בגלל שגם לי מגיע לנוח מבישולים ומטבח, כן?! בכל מקרה, הכל כיף, ואת צריכה לנסות גם וגם כדי לדעת מה את מעדיפה.

 עדיף בלי סבב היכרות. בד"כ כשמגיעים לאיזה הרכב חדש של אנשים, לא משנה אם זו סדנת בישול, קורס בעבודה או אסיפת הורים של תחילת שנה בגן, תמיד יש סבב היכרות כזה שכל אחד בתורו אומר כמה מילים על עצמו… את בטח מכירה. זה לא שאני מהביישניות, ממש לא, ואני גם הכי אוהבת לדבר ולהכיר, אבל איך לומר (ומבלי לצאת אנטיפתית), הסבב הזה הוא לא מהדברים שאני ממש חייבת. ופה בסדנה לא היה כזה, ככה שזו כבר הייתה התחלה טובה, ובכלל, הייתה אוירה כיפית שזה תמיד טוב.

ואחרון חביב לפני המתכונים –

השף/המנחה צריך "לבוא טוב" (אם את מבינה למה אני מתכוונת…). ופה בסדנה, סוואלי (השפית) היא בפני עצמה כל כך נעימה ומתוקה, כזו בגובה העיניים ויחד עם זאת כזו מקצוענית שיש מלא מה ללמוד ממנה, וזה בסופו של דבר ממש משפיע! נכון שמדובר סה"כ מפגש חד פעמי, קצר וזה… אבל עדיין, לפחות אצלי, אם אני הולכת לאנשהו, במיוחד כדי ללמוד, והמרצה/המנחה לא בא לי טוב, זה די מוריד לי מכל החוויה. כי במקום להיות עסוקה במה שהוא מלמד אני עסוקה בדברים שבו שלא… טוב נו, אולי זו רק אני ואולי זה טו מאץ אינפורמיישן על עצמי פה… אז רק הנחתי את זה כאן ונמשיך .

יאלה, מפסיקה לקשקש ועוברת למתכונים. כנסי ללינקים ♥ גאי קה פאו – מנת עוף מוקפץ וירקות שמוגשת עם אורז וביצת עין מעל, כמו שאמרתי, מדליקה בהחלט! ♥ מרק טום-יאם – מרק תאילנדי מיוחד (חריף חמצמץ) עם עוף וירקות (ואם תרצי גם עם חלב קוקוס). אם את אוהבת תאילנדי – כדאי לנסות!

אגב, בלי קשר לכלום, את הטיפ שלי על ארגון מגירות בארון הילדים את מכירה? נזכרתי פתאום כי סוף סוף סידרתי להם את הארון (ועשיתי חורף-קיץ..) אם לא, חפשי אותו כאן.

אז – Stick Around

ביי בינתיים,

טליה