תהיי מוכנה – הפוסט הזה הוא שונה… הוא אישי וטיפה כבד. אני יודעת, הכי לא אופייני לי… (אני אפילו קצת בהלם מעצמי) אבל הרגשתי שאני חייבת!
בסוף יש מתכון לפילה סלמון בציפוי קראנצ'י – תרגישי הכי חופשי לקפוץ ישר אליו אם בא לך. אני לא נעלבת…
אז תיכף "יום המשפחה", ככה קוראים לזה היום. לא יודעת מה איתך, אבל אני דווקא אהבתי את "יום האם".
עם כל הרצון הטוב, וה"אבא החדש" וכל זה… לאמא מגיע יום משלה. כי אין מה לעשות אמא זו אמא, ואמא יש רק אחת!
פעם כשהייתי שומעת את המילה אמא, זו היתה אמא שלי. היום אמא, זו אני.
בתור ילדה, כל שנה הייתי מכינה לאמא שלי, ליום האם, מחברת. זו היתה מחברת רגילה, שהייתי עוטפת ומקשטת. ואז, ממלאת את כל הדפים בציורים, שירים, ברכות וסיפורים. הייתי יושבת עם חברה ומכינה… לדעתי היינו מתחילות לפחות חודש קודם! ממש אהבתי להכין את המחברת הזו. וגם אמא שלי אהבה לקבל אותה. היא שמרה את כל המחברות מכל השנים (ועכשיו כשזה הפך ליום המשפחה, מי בדיוק יכין לי כזו??)
למי שמכיר אותי "מהבית" אני לא צריכה לספר, שאשת הסטייל האמיתית, המודל שלי, המורה שלי, ההשראה שלי – היא כמובן לא אחרת מאשר אמא שלי! האחת והיחידה, היקרה והאהובה לי מכל
אמא שלי ניהלה את הבית בצורה מופתית. בשקט אך בעוצמה. בעדינות אך באסרטיביות. בהקפדה על הפרטים הקטנים כגדולים.
היא השקיעה בי ובאחי את כל כולה. היא הייתה קודם כל ולפני הכל, אמא! תמיד בשבילנו, תמיד מתעניינת, תמיד שואלת ותמיד באמת מקשיבה.
הכל בבית התנהל בשקט, באיפוק ובסבלנות אינסופית. בלי צעקות, בלי עצבים ובהמון המון אהבה. מדהים!
תמיד ידעתי שזכיתי, אבל מאז שנהייתי אמא בעצמי, אני עוד יותר מבינה עד כמה. כי זה כל כך לא פשוט וכל כך לא מובן מאליו!
אמא שלי הייתה בשלנית אלופה. מארחת נדירה. ארוחת שישי "אצל ההורים" היתה כמו ארוחה במסעדת כוכבי מישלן.
מצחיק, כי מצד אחד אמא שלי אף פעם לא לימדה אותי לבשל בבית. אני לא מהילדות האלה שגדלו "על הסירים של אמא"…
אבל מצד שני, ברור שכל מה שאני יודעת בבית, במטבח, באירוח… כל כולי – זה רק מאמא שלי. ראיתי וספגתי הכל בבית. מבלי לשים לב…
אחרי שעזבתי את הבית של ההורים, מידי פעם הייתי מקבלת מאמא שלי איזו נדוניה מהמטבח שלה. היא היתה נותנת לי את הישן כשהיא בדיוק קנתה לעצמה חדש.
וככה, ספק במקרה ספק במכוון, הגרלתי כל פעם אביזר חיוני אחר למטבח שלי.
פעם מחבת פסים. פעם סיר קטן לאורז, תבנית מאפינס. מסננת. צלחת הגשה יפה. התחלתי לצבור פריטים חיוניים למטבח, שגרמו לי לנסות ולהכין דבר ועוד דבר, ולהתקדם שלב ועוד שלב…
ומבלי ששמתי לב, התחלתי לבשל. פה פשטידה, שם מרק, פה עוף על מחבת פסים עם אורז ושם איזה מוס בכוס אישית. היו לי כמה מתכונים בסיסיים (ברור, מאמא שלי) שהלכו והתרבו להם.
בישלתי לא מעט, אוכל נחמד. אירחתי פה ושם… ולאט לאט השתדרגתי… (ואני עדיין משתדרגת )
כשאמא שלי היתה מזמינה חברים אליהם לארוחה, זה תמיד היה "אירוע". הבית היה ערוך ודרוך. הכל היה מוקפד ומתוכנן מראש.
התפריט כמובן נבנה מבעוד מועד. היא רק היתה מניחה את הטלפון מהחברים ש"אישרו הגעה", וכבר הייתה מתיישבת במטבח, עם כמה ספרי בישול. מרכיבה משקפיים, וברצינות תהומית, מתחילה להרכיב את התפריט. הכל היה רשום, לפרטי פרטים.
אז – הייתי צוחקת עליה… והיום – אני מתנהגת בדיוק אותו דבר!
מרגיש לי הזוי, אבל אמא שלי, שהיתה תמיד האדם הכי קרוב אליי, החברה הכי טובה שלי, המורה הכי מדהימה שלי, הרוח הגבית שלי, המודל לחיקוי המושלם שלי – בעצם, לא הספיקה להכיר אותי ככה.
היא הלכה לה ממני לפני חמש וחצי שנים. כל כך מהר! רק חודש וחצי אחרי שילדתי את הבן הבכור שלי.
ככה פתאום, יום אחד, הפכתי להיות אמא בלי אמא.
עצוב. אין מה לומר.
השבוע, לפני כמה ימים, כמו תמיד, בצמוד ל"יום האם" היתה לה יום הולדת.
אז הרגשתי שהבלוג שלי (שעכשיו את מבינה, שהוא בעצם גם קצת שלה…) הוא המקום לספר לך רק טיפ טיפה על אמא שלי. היפה, האצילית, הטובה, האחת והיחידה. אשת הסטייל הפרטית והאהובה שלי
ועכשיו דחוף, שינוי אווירה!
אז בואי נרים כוס יין לבן (לצד הפילה סלמון) – לחיי "יום האם", ולחיי זה שגם לנו יכינו מתישהו מחברת
והנה הוא – המתכון (של אמא שלי!) לפילה סלמון, בציפוי קריספי מדהים. הכי טעים! וכמו תמיד (טוב נו, כמו בד"כ… אבל הפעם אפילו יותר) – הכי פשוט בעולם!
אז Stick Around,
ביי בינתיים
טליה
והינה עוד כמה מהמתכונים הראשונים שקיבלתי מאמא שלי –
איזה פוסט אינטימי ויפה. מה פתאום לדלג ישר למתכון? נגעת לי ללב עם הסיפור, והפוסט הזה הוא עוד מחברת לאמא שלך (התמונה בשחור לבן פשוט ממיסה). שבת שלום אהובה. תמשיכי לארח אותנו עם מילים יפות ומתכונים שווים, ותודה שהכרת לי את אמא שלך. נשמע שזכית ?
אכן זכיתי! ותודה אהובה!
הכל יונקים בסוף
בבית. גם סטייל. אמא שלך היתה עפה על הבלוג שלך(: ריגשת תותי ❤️
תודה שירי!
טליוש אהובה, לדעתי זה הפוסט הכי טוב שלך עד כה (והיו לך כמה מעולים). כאחת שזכתה להכיר את אמא שלך, אני חותמת על כל מילה שכתבת כאן. בהחלט אשת סטייל הראויה להערכה ולהערצה. הבלוג הזה הוא ללא ספק המחברת הכי מיוחדת שיכולת להכין לה. אני אוהבת אותך ואותה ❤️
תודה ממוש. אוהבות חזרה 🙂
הי טליה. לפני הכל וקודם כל: מתאים לך אישי ואינטימי וכנה. כל הכבוד על האומץ. יודעת שלא מובן מאליו. ודבר שני: הרגשתי שכתבת על אמא שלי שתחיה שהיא אשת סטייל ומטבח בעצמה… אז מצחיק כמה יש טיפוסים דומים- שונים בעולמנו. מאוד מרגש מה שכתבת וגם קצת עצוב על לכתה. את אנדרטה חיה לה לא רק בעצם קיומך אלא גם במי שאת. נשיקות מלונג סטורי שורט?
תודה אפרת! ולכבוד הוא לי להיות אנדרטה… 🙂
וואוו אנחנו לא מכירות ובכל זאת כל כך התרגשתי ממך , כתבת מקסים ונוגע ללב , מה שבטוח היא הכי גאה בך!
תודה סאני את מקסימה. וחוץ מזה, מהתגובות המפרגנות שלך… אנחנו כבר קצת מכירות… 🙂
וואו טליה ריגשת אותי. אימא שלך באמת נראית אצילית ועצוב לי לדעת שהיא כבר לא אתך ואת כל כך דומה לה, גם ויזואלית. אהבתי מאוד שנכנסת למקום אישי יותר, הרי אני לא מאלה שהמטבח שלהן מאובזר…. אני מבשלת לא רע בכלל בלי פאסיליטיז…. פוסט נפלא!
תודה אביטל. לבשל טוב בלי פסיליטיז זה מצויין.
איזה פוסט מדהים ומרגש, כ"כ אמיתי וכנה, קראתי והזלתי דמעה. אין ספק שלהיות אשת סטייל למדת מהבית וכמה כיף שאת מפיצה את המתכון לכך. נשיקות
פיפי אוהבת אותך!
לא מצליחה להתנסח, קבלי חיבוק ענק.
תודה!!
ריגשת אותי מאדדדד, איזה כיף להכיר צד נוסף בך לצד הבישול והסטייל. מקסים
זה בא ביחד 🙂 ותודה
מדהימה שאת. ומה יותר בטח גורם נחת לאמך מלבד האישה והאמא שאת הפכת להיות?
המתכון נראה פגז.. נכנס לרשימה ☺
תודה אילנה. למה זכרתי שאת לא אוכלת דגים?
ריגשת. זה קטע פתאום לכתוב על משהו כלכך קרוב ואישי… נשיקות!
הכי קטע! אני עדיין לא מאמינה שזה קרה…. לא יודעת, הרגיש לי מתבקש…
מותק ריגשת מאוד !!
אין לי ספק שאמא שלך זכתה , היא זכתה לגדל ילדה /אשה /אמא מוצלחת שיודעת לבטא את עצמה בצורה כ"כ יפה , ולרגש ,לקבל החלטות נכונות בחיים …
וכן מי יודע אולי גם אנחנו נזכה למחברות מסוג אלו בעתיד…נשיקות
תודה אוריתוש. גם את ריגשת. ולגבי המחברת, עם כל התגובות פה נראה לי שאני מתחילה עצומה להחזרת המחברת 🙂
טלטולה,כידוע לך אני לא נוטה להגיב בפומבי אבל ריגשת אותי בטירוף, איך אפשר לדלג על פוסט כזה,
התמונות של אירן פשוט מדהימות, ובכלל נהנית מ״קטע״ הבלוג שלך, נשיקות
תודה מאיולי שלי. נשיקות
פוסט משובח, מרגש וחושף עוד קצת על מקורות ההשראה שהביאו איתך לכתיבת הבלוג הזה. מבורך!
תודה רבה אורית. אכן מקורות ההשראה 🙂
וואי ,ריגשת.
שתמשיכי את דרכה הייחודית, היא בטוח גאה!
תודה קרן. אני מקווה ומאמינה 🙂
מרגש ברמות. לא קיטש. פשוט מרגש.
וזהו. אין מילים.
לא לדלג.
תודה רבה עדנה יקרה. את את אומרת לא קיטש, אני רגועה 🙂
מרגש מאוד. " אין כמו אימא בעולם"
תודה. נכון…
טור מדהים השבוע, אני זוכרת את אמא שלך כיפהפיה מדהימה, קוקטית ומלאת סטייל. אתן קופי בתמונה הישנה.
יום אם שמח 🙂
תודה נועלה. מצחיק כולם אומרים את זה על התמונה. אני לא רואה…
מרגש ונוגע ללב!!
תודה יעלי. כיף לדעת שאת קוראת…
הרגת אותי נשמה, איזה כייף לגדול עם אמא כזו….
הלוואי הלוואי ויום אחד הבת שלי תכתוב עלי מילים מרגשות כאלה….
נשיקות וסחטיין על המתכון
אכן כיף גדול. ומצטרפת לתפילה לגבי הילדים שלי 🙂
הי טליה.מרגש לקרוא על אמא שכה אהבנו; משה(ז״ל)ואני.נהגנו לקרוא לה ׳הנסיכה׳…כזו היתה.את כ״כ מזכירה אותה , הן במראה והן בתכונות.עלי והצליחי בכל מעשי ידיך ותמסרי דש חמה חמה לאבא רמי.ממני בידידות
תודה רבה רונית. כיף לשמוע. מחמאה גדולה.
מרגש ויותר מזה נותן כמה נקודות למחשבה לפחות לי…
והרעיון של מחברת לאמא ליום האם פשוט מקסים!.
מקווה שהגוזלית שלי תגדל ותבצע.
צריך להשריש חזרה את עניין המחברת! ולעונג הוא לי לתת לך נקודות למחשבה. תודה!
טלטולה,כידוע לך אני לא נוטה להגיב בפומבי אבל ריגשת אותי עד דמעות כמובן, איך אפשר לדלג על פוסט כזה,
התמונות של אירן פשוט מדהימות, ובכלל נהנית מ״קטע״ הבלוג שלך, נשיקות
ואייי טליה ריגשת! מאד!
ולא צריך לשנות אווירה עבור המתכון כי הוא חלק מהאווירה המדהימה ומהרוח של אמא שלך שעוברת כל כך יפה דרכך אלינו. כתבת מקסים! ותודה ששיתפת אותנו. באהבה רבה, מיכל
תודה רבה מיכל. כיף לשמוע. ואת צודקת. הוא לגמרי חלק מהאווירה 🙂
קראתי וריגשת אותי. נהדרת
הבלוג הזה הוא המחברת שלך לאמא. איזה פוסט יפה והתגובות החמות ריגשו אותי ממש כמו הפוסט הזה. מתאים לי לקרוא אותך אישית ככה. נשיקות
תודה יונית. אכן סוג של מחברת…. ובאמת תגובות מדהימות ומרגשות. ולגביי האישית, ממממ….. אל תתרגלי 🙂
וואוו, טליה… מרגש נורא.
אוהבת.
תודה. אוהבת חזרה
מותק, הכי עשית לי דגדוג באף. פוסט כן ומרגש. אמא שלך מהממת (מה זה התמונה הזו מצעירותה? וואו!) ואתן כה דומות. היא בטח היתה כל כך גאה בך עכשיו! ממש מרגישים ומבינים שהיא אמנם איננה פיזית אבל השאירה חותם ענק אצלך. תודה ששיתפת
המון תודה מיה. וממש כך… חותם ענק
טליה,
פוסט מקסים ומרגש שהגעתי אליו במקרה.
בהחלט מאחלת לנו לקבל מחברות כאלה, אבל נראה לי שלא יקרה, לפחות לא בפורמט שאנחנו עשינו…
לירון
תודה לירון. כיף שהגעת… (ועוד במקרה :)). אני לקחתי את עניין החזרת המחברות כפרוייקט… מתחילה להשריש את הסיפורים לילדים מעכשיו
פוסט מקסים. תוך כדי קריאה עלו לי זכרונות מאמא שלי. דברים קטנים שכבר שכחתי והדברים הגדולים שהיא השאירה בה. תודה על פוסט של געגועים 🙂
תודה ובשמחה. זיכרונות טובים זה כיף 🙂
מרגש מאוד מאוד!!! אכן כמו שמישהי כבר כתבה: זו המחברת שלך השנה…..
תודה ענת.
הפוסט שלך מאוד מאוד מרגש בעיקר לאור העובדה שאמא שלי עודה בחיים אבל הכי לא אמא שיש.
אשרייך שזכית..מקנאה נורא (אבל ממש שמחה בשבילך) ומקווה ששתינו לקחנו מזה טיפים להורות טובה לילדינו שלנו.
את מקסימה 🙂 נשיקות
תודה ליאת. אכן כיף לדעת שזכיתי 🙂 נשיקות חזרה
אישה מקסימה שלשמחתי זכיתי להכיר ואפילו פעם אחת להתארח אצלה וליהנות מהסטייל המהמם. פוסט מרגש מאוד.
תודה נועה
זה פוסט יפה, עדין, הסיפור מרגש
תודה שלי
מקסים מרגש נוגע ללב זכית כי המושג אמא הוא הרבה יותר רק מללדת ילד.
תודה. אכן זכיתי 🙂
טליוש יקירתי, ריגשת אותי מאד. כמישהי שמכירה מ״הבית״ … התמלאתי בגעגועים לדודתי האהובה כל כך. (היא בטוח היתה עפה על הבלוג שלך)אני נהנת מאד לקרוא את כל מה שאת כותבת ומחכה לעוד.. אוהבת מאד❤️❤️
תודה מיכלוש! את יודעת..? הייתה לי הרגשה שאני אשמע ממך פה הפעם 🙂 אוהבת חזרה. נשיקות
מרגש ונוגע ללב. נשמעת כמו אישה שהיה שווה להכיר. חזקי ואימצי
תודה 🙂
וואו טליה -מרגש מאוד. מחדד כמה חשוב ליצור לילדים שלנו זכרונות כאלו כמו שיש לך מאמא שלך.
שולחת חיבוק
תודה! ונכון… חזרה 🙂
וואי טליה עשית לי צביטה גדולה בלב. איזה אמא מדהימה וכמה אתן דומות.. נורא עצוב. המילים שלך, הפוסטים שלך, הבישולים שלך, התמונות.. פתאום הכל מתחבר. חיבוק גדול. כתבת מקסים. בטוחה שאמא שלך מתמוגגת לה אי שם מהבת המופלאה שלה ❤
המון תודה הגר! חיממת לי את הלב 🙂
ריגשת! נשמע שזכית באמא מדהימה! פלא שיצאה לה אשת סטייל?!
חמודה שאת! תודה!
עצוב בגלל הסוף שלה. איזו יפה שהיא היתה , כאלו יצאה מסרט של פעם. שמח כי כל מה שהיה ממשיך במצב צבירה אחר, דרכך. ריחות של בישול ואנרגיות של אהבה מגיעים רחוק מאד ולמקומות לא צפויים.
תודה מינה! התגובה שלך גורמת לי לחשוב ולחייך…
טליה יקרה, מאשרת כל מילה שנכתבה על אמא, מי כמוני יודעת. היא לבטח מתבוננת מלמעלה
ומחייכת חיוך של הנאה ונחת. ובאשר אליך כל שאומר הוא שהתפוח ממש לא נפל רחוק מהעץ.
חיבוק גדול, אני
תודה רבה אני. שימחת אותי 🙂 נשיקות
מרגש וניכר שכתוב מכל הלב.
איזה יופי! את זכית, אבל בהחלט גם אימך…
תודה רבה נירה 🙂
לא ציפיתי ל"בום" הזה בסוף.
ולמרות שהדמעות זולגות, הפוסט הזה לא עצוב בכלל. הוא מלא זיכרון חי ובועט.
עמוס באהבה וברגש וכל כך, כל כך מרגש ונוגע.
כל כך שמחה שככה כתבת. תודה! 3>
קראתי בשקיקה את הפוסט. על המתכון דילגתי. אשרייך שזכית לכל הטוב הזה
תודה 🙂
כל כך התרגשתי לקרוא. אחד הפוסטים המרגשים, מרחיבי ומכווצי הלב שיצא לי לקרוא לאחרונה. תודה ששיתפת, רוצה לחבק אותך חזק חזק
תודה חני!
לא ברור לי למה חשבת שמישהי תרצה לדלג ישר למתכון , מבחינתי זה החלק השולי בפוסט למרות שאני מתה על סלמון ומתכוונת לנסות את המתכון שנראה קל וטעים ,אבל החלק הראשון ריגש אותי מאוד ואני עדיין עם דמעות בעיניים ככ מבינה את הקשר שלך עם אמא שלך וככ כואב לי שהיא הלכה לך מוקדם מדי והבלוג הזה הוא בדיוק המקום לספר עליה.
תודה סיגל. אני בד"כ לא כותבת דברים כל כך אישיים (ועוד כבדים!) אז רציתי לגרום לקוראת להרגיש בנוח לעבור הלאה אם לא בא לה על משהו כבד 🙂
גיליתי רק עכשיו את הפוסט הזה, מרגש ומאד כיף לגלות בך שכבות (כמו פאי רועים …מניחה שזה ניסיון להומור של בשלנים) בטוחה שאמא שלך מאד גאה בך.
תודה דנה. חח, הצחקת עם הפאי…
פוסט מרגש. כל הכבוד לך
תודה ליאת 3>
לאט לאט אני מגיעה לכל הפוסטים בבלוג, אין ספק שהפוסט הזה נגע בי מאוד וגרם לי לחשוב רגע איך אני מתפקדת בבית ואיך אני רוצה שהילדים שלי יזכרו אותי. נגעת בי. תודה, ואת פילה הסלמון אני מכינה בקרוב! שנה טובה ❤️
🙂 תודה. שנה נפלאה!
את מקסימה! נוגעת נדיבה וכובשת
תודה רבה אורלי 3>
לא ברור לי איך פיספסתי את הפוסט הזה עד היום…?.
אין לי ספק ולו הקל שבקלים שאמא שלך הכי גאה בך בעולם. טליושה מהממת! תמשיכי בדיוק אבל בדיוק איך שאת❤??
תודה תודה תודה ענבלוש!
קראתי בנשימה עצורה וכאב גדול.
אמא שלך היתה יפה מאוד, אני משוכנעת שגם מבפנים.
חיבוק גדול.
תודה רבה!
הלוואי ותמשיכי לספר פה על אמא שלך והקשר שלכם… אני רוצה להיות כזו אמא לבן שלי
תודה על השיתופים האינטימים שלך
עושה לי חשק עצום להיות אם השנה כבר? ולגשת למטבח חח
🙂 שמחה לשמוע שזה עושה לך חשק. והאמת שבצדק! אמא כזו לא מוצאים באגדות! ותודה על התגובה 3>
גם אני איבדתי את אמא שלי לפני שנה, בדיוק שנה!
וזה ממש מוזר להיות אמא ללא אמא
תודה רבה על הפוסט הזה, הוא מרגש אישי ואנושי.
יום אם שמח!
עצוב. ממש טרי. מצטערת לשמוע! יום האם שמח גם לך – כי זה מה שנשאר ועם זה נשמח 🙂 נשיקות
ריגשת מאוד.
תודה על השיתוף.
נהנית מאוד מהבלוגים שלך וגם לוקחת רעיונות והצעות. תודה לך!
תודה רבה חן! ואני מאוד שמחה לשמוע 🙂